10.9 היום הבינלאומי למניעת התאבדויות World Suicide Prevention Day
המחקר מצביע באופן חד משמעי על כך שדיבור על הנושא אינו מעלה מחשבות אובדניות ואינו מגביר סיכון אובדני. אולם תשאול על הנושא והפנייה בהחלט יכולים להציל חיים.
מדי שנה מתקיים ב-10 בספטמבר יום מיוחד במטרה לאשרר את המחויבות העולמית למניעת התאבדויות והוא כולל אירועים מיוחדים ברחבי תבל.
נושא ההתאבדויות הוא תחום שנמנעים מלדבר עליו, עד אשר מתרחשת טרגדיה ואז נדרשים לשאלה מה ניתן היה , לעשות כדי למנוע אותה.
ד"ר אבשלום אדרת, מרצה בבית הספר ללימודים רב תחומיים במכון, עזב את עולם העסקים וההייטק לטובת האקדמיה ולטובת פעילות חברתית בעקבות מותו הטרגי של בנו, ערן. אבשלום פעיל בעמותת "בשביל החיים" משנותיה הראשונות ושימש במשך 7 שנים כיושב הראש שלה (בהתנדבות).
"משבר ההתאבדות של בני הפך במשך השנים להזדמנות לצמיחה. פעילותי האינטנסיבית ב"בשביל החיים" למניעת אובדנות ולהצלת חיים היא, בעיני, ההנצחה הראויה לבני היקר, ערן ז"ל".
עמותת בשביל החיים הוקמה על-ידי משפחות שכולות ונשות ואנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, שמתמחים/ות בתחום האובדנות ובמניעתה, במטרה לתמוך במשפחות שיקיריהן התאבדו ולהוריד את מספר ההתאבדויות בישראל.
הסטטיסטיקה עצובה למדי "יש כ-500 התאבדויות בשנה, למעלה מ-6,500 ניסיונות התאבדות. 20% מההתאבדויות הן של צעירים מתחת לגיל 24 ולכן יש צורך ל התייחסות רב מקצועית, רב משרדית של כל המשרדים תחת החוק ותחת הקמה של רשות.
בראיון שהתקים עימו אמר ד"ר אדרת : לפני 25 שנים בני ערן התאבד. ערן, נער מופנם ושקט, היה 'חנון מחשבים' בעל ידע עצום, שהתבלט בכישרונו המוזיקלי", בשירותו הצבאי ערן שובץ לאפסנאות בבקו"ם, ולא בתחום המחשבים שבו ביקש לשרת. כבר מתחילת השירות הוא התלונן שקשה לו, שהוא לא יודע איך יחזיק מעמד. כחמישה שבועות לאחר גיוסו לצה"ל, הוא יצא הביתה עם נשק כי למחרת היה צריך לצאת לשמירה בטרמפיאדות. ערן לא הגיע לבסיס. הוא הלך בבוקר לשדה ליד הבית ושם קץ לחייו.
הכאב והמצוקה גברו עליו. טלטלה עזה ניערה את חיי. אינסוף שאלות מציקות ותהיות מייסרות ללא מענה צפות ועולות שוב ושוב בעקבות התאבדותו.
אחרי ההתאבדות של ערן נמצאתי בתחתית של התחתית"' מדפר אדרת. "לא העלינו על דעתנו שהבן שלנו יתאבד, זה היה רחוק מאוד מאוד מאיתנו. אחרי טיפולים וקבוצת תמיכה ואנשים טובים שעזרו לי, הגעתי למסקנה שהדרך לתת איזושהי משמעות למוות של ערן זה לפעול לזה שיהיו פחות מתאבדים בישראל".
במקום לייסר את עצמי בלי סוף בשאלה 'למה זה קרה לי?', החלטתי לא לשקוע. נכנסתי לקבוצת תמיכה של הורים שכולים, הייתי בטיפול פסיכולוגי והשתתפתי בסדנאות שאפשרו לי לראות, בסופו של דבר, שכדאי להמשיך לחיות. סלחתי לעצמי על כך שלא הצלתי את ערן וחיפשתי את הדרך להנצחה משמעותית שלו בעולם. כשהבנתי שתופעת ההתאבדויות הרבה יותר שכיחה ממה שהרוב מעלים על דעתם, הצטרפתי לעמותת 'בשביל החיים' התומכת במשפחות שיקיריהם התאבדו, ופועלת להעלאת המודעות לנושא. כיהנתי שבע שנים כיו"ר העמותה והצלחנו לחולל שינוי כשהוקמה במשרד הבריאות תוכנית לאומית למניעת אובדנות".
ההד הציבורי הביא גם את הצבא להתחיל ולטפל בנושא ההתאבדויות וב-15 השנים האחרונות הוריד צה"ל ב75% את מספר ההתאבדויות בצבא.
האם אפשר למנוע התאבדות?
מניעת התאבדות הנה עניין של כולנו- כל אחד יכול לעזור ולמנוע את המעשה הטרגי של ההתאבדות. הדרך הטובה ביותר להציל אדם מהתאבדות היא לדעת על גורמי הסיכון סימני האזהרה וכן לגלות אומץ ומוכנות לדבר על התאבדות בפתיחות.
חשוב להתייחס ברצינות לאותות מצוקה, לשאול שאלות ישירות ואמפתיות ולהפנות את האדם הנמצא במצוקה לקבלת עזרה מקצועית מתאימה.
למה חשוב לשים לב?
רמזים מילוליים ישירים יצביעו מפורשות על כוונתו של אדם לפגוע בעצמו או להתאבד ("אני הולך לשים סוף לכל", "אני הולך להתאבד"). לעומתם, מסרים מילוליים עקיפים יבטאו מצוקה ללא התייחסות ישירה להתאבדות (כמו "אני לא יכול להמשיך יותר", "החיים לא שווים", "אני עייף מהחיים").
לצד אלה, ישנם גם רמזים התנהגותיים הכוללים: ירידה בתפקוד, קשיי ריכוז, קשיים בשינה, עייפות וחוסר אנרגיה, התמכרות לסמים או אלכוהול, כעס לא מוסבר, אגרסיביות וחוסר שקט, שינויים בהתנהגות ובמצב הרוח, קשיים ביחסים בינאישיים, הסתגרות והימנעות מקשרים, עניין או חוסר עניין פתאומי בדת, עיסוק מרובה במוות, השגת גישה לאקדח או אגירת תרופות, ומסירת כסף וחפצים יקרי ערך.
חשוב לשים לב לאותם רמזים נסיבתיים (טריגרים) למצוקה אובדנית הכוללים: אובדן של מערכת יחסים משמעותית, ריב קיצוני עם אדם משמעותי, גירושים, משבר קליטה במדינה חדשה, היסטוריה משפחתית בעייתית (אלימות, הזנחה), מוות של אדם משמעותי, בייחוד אם בהתאבדות, אבחנה של מחלה חמורה או סופנית, וכן אובדן לא צפוי של החופש/ פחד מפני עונש (למשל, סמוך למעצר).
איך מזהים ומה עושים כאשר אדם נמצא במצוקה אובדנית?
כשעולה נושא אובדנות כולם חוששים לגעת, לגשת, לשאול. אולם, חשוב לדעת כי המחקר מצביע באופן חד משמעי על כך שדיבור על הנושא אינו מעלה מחשבות אובדניות ואינו מגביר סיכון אובדני. אולם תשאול על הנושא והפנייה בהחלט יכולים להציל חיים.
מתי צריך לשאול על אובדנות?
משבר אובדני מתגבר כאשר ישנם אירועים שליליים חריפים- כמו כישלונות מכל סוג שהוא, אובדן, טראומה, פרידה, הסתבכות עם החוק, פגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי.
במצבים אלו, כאשר האדם שמולנו נראה מיואש, חסר תקווה, כאשר מצב הרוח משתנה לרעה בצורה משמעותית וניכר כי הוא אינו נהנה מדברים שפעם אהב לעשות ואינו מתפקד כמו שתפקד בעבר במסגרות השונות (משפחה, עבודה, חברה) - אז צריכה להידלק נורית אדומה. גם במצבים בהם.
זיהיתם אדם בסיכון – מה עושים?
כדי לעזור לאדם בסיכון אובדני צריך להקשיב לו, לתת לו תקווה כי ניתן לעזור לו ולאחר מכן לשכנע אותו לקבל עזרה ולהפנותו לעזרה המקצועית. יש להעביר את המסר כי לכל בעיה יש כמה פתרונות וכי מצבים בחיים הם זמניים והפיכים.
הכי חשוב – הפנו לקבלת עזרה מקצועית. פנייה כזו עשויה להציל חיים ולסייע לאדם לצאת מהמשבר שנראה כעת כחזות הכל וכמשהו שלא ניתן להיחלץ ממנו לעולם. זיכרו כי התאבדות אינה גזירת גורל והיא ניתנת למניעה.
כיום קיימים גורמים טיפוליים אשר יכולים לסייע בטיפול באדם האובדני וחשוב להכיר את הגורמים ומקורות הסיוע בקהילה הקרובה שאליהם ניתן להפנות אנשים לעזרה נפשית.
במקרים אקוטיים ניתן לפנות למיון כללי/פסיכיאטרי או למרפאה לבריאות הנפש. במקרים אחרים ניתן להפנות את האדם לגורמים טיפוליים בקהילה או לעמותות ער"ן, סה"ר וקווי סיוע אחרים. כאשר מפנים את האדם לעזרה חשוב לבדוק שאכן הלך לקבל את הטיפול המתאים.
חשוב לזכור כי במצבים בהם האדם נמצא בסיכון מיידי אין להשאירו לבד עד להשגת עזרה מקצועית ויש לדאוג להרחיק ממנו אמצעים קטלניים כגון נשק, או מאגר תרופות.
פורסם: 9/9/2021
